tokatoka

абсурд, розыгрыш.

..."התכוונתי לשאול אם יש מישהו בבית", צעק פו...
"לא" ענה קול מתוך הבית...

זו היא בדיחת אבסורד. הבסיס של הבדיחות האלו – סתירה סמנטית-לוגית. הדבר מפתיע ברגע ראשון, אבל המוח המצויד בידע הפרגמאטי כבר מלחש פיתרון אפשרי לסתירה.

"חבל", הצטער פו "האם באמת אין אף אחד בבית?"
"אף אחד"...

זאת חזרה שבאה לחזק את האפקט הקומי, הרי אותו פלוני בשם "אף אחד" שוב התבטא ופלט אמרה אחרת, כאשר גם ה"לא!" הראשון היה כבר מעבר ליכולת שלו, של הבית הריק להשמיע דברים. מישהו מערים על פו.

...פו שקע במחשבות עמוקות...

האיך פו לא מבין את המצב?! איזו נאיביות, כמו ילד קטן הוא, באמת!

...הוא חזר וקרא לתוך הפתח:
"שלום שפן, האם זה אתה?"
"לא". ענה שפן בקול משונה...

הסיבוב הבא של דו-שיח פותר לגמרי את האבסורד ומבליט את המתיחה: "עובדים" על פו.
אגב, מה זאת מתיחה? בין מה למה ישנו המתח? נראה לי כי בין שקר לאמת. המותח את חברו תופס בשני הקצוות ומתאפק עד שגם חברו יתפוס את הקצה השני, קצה האמת. הוא יתאכזב אם השקר היה ערב לאוזנו או ייאנח בהקלה אם מתחו לו לפני כן את העצבים.
הקטע שלנו אינו נראה מתיחה ממש, כי שקופה בו האמת, אבל האמת הזאת איננה שקופה לפו. העימות נמשך:

..."אבל נדמה לי שאני שמעתי את קולו של שפן".
"אני לא חושב כך", ענה שפן, כל כך השתדלתי לשנות את קולי".
"הו", אמר פו.
הוא עמד וחשב וחשב...

אם מישהו עודנו לא האמין כי פו הדוב תמים כדף נייר לבן, אז אין לו מנוס עכשיו, אלא להודות בכך.

и хватит на сегодня :)